מאמר זה החלטנו לכתוב על מנת לחשוף אתכם בפעם הראשונה לעולמם של מדריכי הכושר הקרבי של אדרנלין
מדריך יוצא סיירת מטכ"ל: קום!
חניך: לא יכול
מדריך: לא שאלתי מה אתה יכול או לא יכול, קום!
"הגוף בוגד בי, הרגליים רועדות לי והוא מפקד ממטכ"ל, המאמן שלנו שרואה את זה, איך הוא לא רוצה שאני באמת לא יכול לקום?"
מעיני מדריך כושר קרבי באדרנלין: אז כן, לא פעם ולא פעמים אתם תפגשו את הצד הרע שלנו, את הצד שידרוש מכם משהו שאתם כנראה עוד לא יודעים שאתם מסוגלים לו. בסופו של יום אנחנו מאמינים בכם.
מדריך כושר קרבי היא עבודה המצריכה קשיחות מחד ורכות מאידך, אבל הדבר המשמעותי ביותר שתקבלו באדרנלין היא הדחיפה קדימה. כמדריכי כושר קרבי יוצאי יחידות מיוחדות חווינו בעצמנו נקודות שבירה במהלך השירות מספר פעמים, שהרי על זה בעצם מתבססים המסלולים של היחידות המיוחדות. לכן, כל אימון שתעברו באדרנלין הוא אימון שנבנה בצורה מקצועית על ידינו המדריכים תוך התייעצות עם מאמנים בכירים ממכון וינגייט שמטרתו היא בנייה נכונה והגעה בהדרגה למטרה אותה הצבתם לעצמכם. כהוכחה, אחרי יותר משלוש שנים של עבודה אף חניך אצלנו לא נפצע.
לאחר השאלות שעלו לפנינו החלטנו לענות על השאלה המשמעותית ביותר: איך אנחנו יכולים לעזור לכם, ולמה כדאי לכם להגיע להתאמן אצלנו בקבוצה.
הדבר הראשון והחשוב מכל הוא ארגז הכלים שניתן לכם במסגרת אדרנלין. המדריכים והמאמנים של אדרנלין היו בעבר מפקדים וקצינים וכיום מתפקדים כמגבשים שחורצים גורלות של חניכים כמוכם.
כשתגיעו אלינו אנחנו נדע לנתח אתכם עד הפרט הקטן ביותר ולהתאים לכם את תכנית האימונים וההכשרה אשר תביא אתכם לאותה מטרה שאליה אתם שואפים להגיע. באדרנלין תקבלו את הכלים שחסרים לכם על מנת להפוך ללוחמים העתידיים הטובים ביותר שתוכלו. המדריכים באדרנלין שמים דגש על שימור ושיפור התכונות החזקות שלכם ועל שיפור היכולת הקיימת, הן בצורה קבוצתית והן באופן פרטני.
מעיני החניך:
חניך: הייתי נער שכונות, הייתי עבריין, ובאימון הראשון בפעם הראשונה בחיי מישהו העז לעמוד מולי ולהעמיד אותי במקום.
חניך: אתה מזלזל בי.. וואלק אני י'אכל אותך ואת כל היחידה המובחרת שלך
מדריך: תוריד את הידיים..
חניך: נצמד עם הראש למאמן..
מדריך: תסתכל סביבך.. כולם עצרו פה כי אתה לא מסוגל להשתלט על העצבים שלך… חשבתי שאתה שונה.. עכשיו שחרר… "קדימה כולכם תזיזו את הרגליים לא קרה כלום, יותר מהר."
"הוא אפילו לא הסתכל אחורה לראות את התגובה שלי.. איזו טעות.
עבר שבוע והם עדיין שם מתאמנים במקום הרגיל.. ישבתי, או יותר נכון התחבאתי וצפיתי בהם. הוא הולך לכיוןן שלי?! אוי לא, הוא ראה אותי! מה אני עושה עכשיו? רק מההלם השתתק לי הגוף ולא יכולתי לזוז, לא יכולתי לברוח..
הוא תפס אותי בצווארון של החולצה, מבט ממוקד לאישונים שלי, מבט מלא בזעם, מבט שלעולם לא אשכח."
מדריך: תקשיב לי טוב עכשיו.. זאת הפעם האחרונה שאתה מוותר לעצמך, זאת הפעם האחרונה שאתה בכלל עונה לי..
"הוא שחרר את הצווארון אבל עדיין לא זזתי, הייתי בהלם שמישהו בכלל מעז לדבר אלי בצורה כזאת פתאום הרגשתי דחיפה חזקה. יד מלאה בכוח דוחפת אותי. מי האמיץ!
אנחנו איתך הוא אמר לי.. אז קדימה, צא."
"ומאותו יום הם לא עזבו אותי. ריצות לפני עלות השחר ותיזוזים עד אחרי שקיעת החמה. כל רגע פנוי, כל מעט זמן שהיה להם הם החליטו "להעביר בלאמן אותי" (חניך שכיום משרת כלוחם ביחידת החילוץ וההצלה 669).
מעיני המדריך: לשאלתכם, כן כמובן שיש לנו דיסטנס בריא עם החניכים. אחרי הכל יש הבדלים בן מדריך וחניך. ברגע שנהפוך לחברים בזמן האימון הקו הדק הזה שאנחנו משתדלים לשמור עליו פשוט יעלם ובכך הקבוצה תהפוך לקייטנה. מאידך, אנחנו לא נרים את האף שלנו על חניכים, אנחנו לא נסתכל עליכם מלמעלה כי בעבר היינו בדיוק כמוכם וביום מן הימים תהפכו לטובים מאיתנו. העניין הוא לדעת כמובן איך לנהל את זה בצורה המאוזנת ביותר כי מבחינתו כל חניך הוא כמו ילד שגידלנו, ואהבתנו אליו כאבת אב ובנו. במהלך האימון אתם תעשו כל מה שנדרוש מכם, אבל אחריו אתם מוזמנים אפילו להתייעץ איתנו לגבי החברות שלכם שעדיין לא מפנימות את העובדה הפשוטה שנועדתם לגדולה (וכבר קרה בעבר).
מעיני החניך:
חניך: שמעתי עליהם הרבה והפעם החלטתי. הגיע הזמן להיפגש. מאותו יום לא היה לי רגע אחד של מנוחה.
מדריך כושר קרבי ראשי: מחר תגיע לרחבת הוואדי שם יחכה לך המנכ"ל. זה האימון האחרון לפני הגיוס אז תישן טוב הלילה.
"הוא עמד שם בחום הזה עם כובע שמסתיר לו את העיניים, לבוש שחור כרגיל. נכנס לעמידת מוצא כשראה אותי מתקרב. הקו כבר תחום. זה הספרינט האחרון הוא אמר. "ספרינט של 60 מטר הלוך וחזור. במידה ולא תסיים כמנצח אנחנו פה סיימנו כי את הגיבוש הקרוב אתה כנראה לא תסיים.."
מנכ"ל: מוכן?!
אני: כן!
"לא רעדתי ככה בחיים שלי. לא הייתי דרוך ככה מעולם. זה הרגע. הגיע הזמן לגבור על המכשול הגדול ביותר שלי, המאמן שלי!"
מאמן ראשי: צא !
"אללה!!! ידיים רגליים תנו את המקסימום. ריצה בצורת חץ, לשבור !!!!!!! נפלתי. להשתמש בשאר האיברים כדי לדחוף קדימה, להשתמש בשטח, להפריע לו, להיעזר בו כדי להתקדם קדימה, לחסום אותו, למנוע ממנו לצעוד, להיכנס למסלול שלו. כל מה שלמדתי ממך, כל מה שהוטבע בי והפך לתכונות שלי, כל מה שהייתי צריך כדי לנצח אותך.
הנה קו הסיום .. אני מדביק אותו.. רצים יחד.. אני לא מאמין. אבל זה לא מספיק. עוד קצת, עוד קצת, קדימה רגליים, תן, תן, אלללההההההההההההההההההה שאגתי בקול. שאגה שהוציאה ממני את טיפת האדרנלין האחרונה.
השאגה שאיתה הסתיימה תקופה כל כך נפלאה, שאגה שסימנה את מה שייחלתי לו כל כך הרבה זמן הניצחון."
חניך: אז היום אני לוחם ביחידת הכלבנים "עוקץ". אחרי שקיבלתי את הסיכה וזכיתי להעלות למאמן שלי את החיוך בשנית אפתח לפניכם את הקלפים: לא באמת הצלחתי לגבור עליו באותו יום. אפילו שהוא לא יודה בזה אני יודע שבגלל שהייתי צריך את זה יותר מהכל הוא נתן לי לנצח אותו.
מעיני המדריך: כן אנחנו יודעים, הם מעריצים אותנו ובשלב מסוים לא רק שמדברים כמונו, הם אפילו חושבים כמונו עד כדי כך שהם גם מחקים אותנו מאחורי הגב (כן חברים שמנו לב לזה ונפגש באימון הקרוב). אז כן זה היה צפוי שזה מה שיקרה. אחרי הכל יש לנו עבר מכובד שבשבילם זהו העתיד לו הם מתכוננים ומצפים.
עבר זה (מסלול ארוך ומייגע, שבירת נקודות קיצון, מבצעים מאתגרים, הדרכת צוותים, קורס קצינים והעברת גיבושים כיום) הוא בעצם מה שמקנה לנו את הכלים והידע הנדרש על מנת להביא אותם ליכולות המתבקשות ברמה הגבוה ביותר כדי להצליח ביום הסיירות ובגיבושים.
יכולות שאנחנו דואגים למתוח ולבחון מחדש בכל אימון ואימון. אם מדובר בימי סימולציות אחת לחודש שמדמים להם את ימי הסיירות ואת הגיבושים לכל יחידה שהם עוברים במתארי אמת, כגון סיירת מטכ"ל, שייטת 13 ואחרות. כל זאת על מנת להביא אותם למצב שהמוח יודע, הגוף מכיר והשרירים זוכרים. שהרי אין חכם כבעל הניסיון.
חניך: תודה לך מאמן יקר, בלעדיך לא הייתי מצליח.
מאמן: זאת הדרך שלך וההצלחה היא שלך בלבד!
חניך: זאת אולי הדרך שלי, אבל אתה הארת לי אותה.
זכרו היטב כי בסופו של יום אנחנו המדריכים מעריצים אתכם, הגיבורים הבאים של מדינת ישראל!
אז אחרי שהבנו שהם ייקחו אתכם כפרויקט אישי לכל דבר ושאיומים, גינויים וקללות זה לא מה שיגרום להם להתקפל, תשאלו את עצמכם האם אתם מוכנים להיות החניכים של האנשים שיאהבו אתכם כמו הורים, יתייחסו אליכם כמו לטירונים וייעצו לכם כמו מדריכי כושר קרבי אמיתיים?
כי אנחנו משפחה אחת גדולה
אדרנלין !
