סיפור ההצלחה של מאמן לסיירת מטכל
אתה?! לוחם בסיירת מטכ"ל, לא יקרה
אז איך הכל התחיל אתם שואלים? הנה התשובה לה חיכיתם
לא היה לו מי שידריך אותו לצבא, לא היה לו מי שיגיד לו מה נכון או לא נכון , לא היה מי שיחזק אותו שהוא חלש, שיתמוך בו שהוא נופל, שידחוף אותו קדימה שהוא מוותר , אבל דבר אחד היה ברור לו מאליו: "נולדתי לשרת כלוחם סיירת! נולדתי לשרת ביחידה ! "
כולם היו נגדו , הם צחקו עליו בטענה שהוא נולד בשכונת מצוקה. הם הזכירו לו שהרבה לא ייצא ממנו והוסיפו שכדאי לו לחפש משהו מועיל לעשות עם עצמו אחרת יגמור כפושע. "לא נועדת לזה, לא תצליח, תוותר…" הם אמרו לו .
במצבים אחרים זה היה מה שאמור לשבור לי את הרוח אבל לא הפעם , הפעם החלטתי שהמילים האלו יהיו מה שידחוף אותי קדימה , מה שיהפוך אותי לחזק יותר , נחוש יותר ,חד מהיר ,טוב יותר ! ואם כל מילה נוספת שהם פלטו לכיווני קצב האימונים עלה , הרף נמתח, הגוף נשבר והרוח הפכה חזקה יותר .
"היו ימים שלא היה לי מה לאכול ובכל זאת יצאתי להתאמן. אני זוכר שבאחד האימונים פשוט העירו אותי אנשים זרים ואמרו לי: "אתה רצת ספרינט של חמישים מטר וכאשר סיימת אותו האטת למספר רגעים ולאחר עוד כמה מטרים פשוט עצרת והתעלפת".
ובראש עבר לו רק דבר אחד: "50 מטרים שאני קרוב יותר להגשמת המטרה."
וככה הוא המשיך, עוד אימון, עוד יום, עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה , כי אין לו זמן לנוח, אין לו אפשרות לעצור כי כבר אז הוא ידע "הניצחון דורש הכנה מוקדמת"
יום סיירות הגיע, הוא ישב בשקט ובחן את כולם, מי חזק ומי חלש, מי מוקצן ומי מופנם , ומול מי הוא הוא הולך להלחם, כי שאתם עומדים מול 300 אנשים הפחד מתחיל לתפוס פיקוד , אבל לא אצלו , כי הוא למד להפוך את הפחד לכוח , הכוח שידחוף אותו קדימה בשעה שהראש יבקש לעצור . הכוח שיניע אותו הלאה בשעה שאחרים יבקשו לפרוש , הכוח שיהפוך חלום למציאות .
אז לאחר יום בו פרשו חצי מהמתמודדים ועליו התעלקו באופן אישי, יום שכמוהו לא הכיר, אספו אותם למקום בו הכל התחיל ובזמן שכל המתמודדים התיישבו רק מתמודד אחד נשאר לעמוד.
"כשביקשו ממני לשבת סירבתי: "הוא יקרא לי לאוהל של מטכ"ל ,אמרתי להם".
כל מי שהיה סביב גיחך וצחק על הביטחון העצמי המופרז שלו, עד שמספרו נקרא לאותו אוהל של סיירת מטכ"ל. "הגעתי לאוהל ומחאו לי כפיים, אבל לא חייכתי כי ידעתי שהמסע רק התחיל".
הייתה לו חצי שנה לעשות את הבלתי אפשרי, אז הוא לקח את האימונים צעד אחד קדימה והחל לרוץ עם משקלים סביב גופו. בידיים ברגליים על המותניים וכל מקום שנשאר לו פנוי איתו הוא יכול להרים את רף הקושי , האימונים הפכו עצימים יותר, זמני המנוחות לקצרים יותר, והשאיפה , כן חברים, השאיפה הפכה למוחשית יותר !
"תוותר או תמשיך קדימה | הכנה לצבא
תוותר כי הרגליים שלך כבר גמורות – תמשיך כי זה החלום אותו חלמת מילדות.
תוותר כי לא נשארה לך טיפת כוח בשרירים – תמשיך כי לא נולדת לפחות מזה.
תוותר כי אתה ילד שכונה שלא מגיע לו לשרת עם האיכותיים ביותר – תמשיך כי לא נולד האדם שיגרום לך ליפול על הרגליים.
החברים המשיכו להפנות לו עורף. המצב של המשפחה הלך והתדרדר, אבל הוא בחר לא לוותר שבראשו מלחמה בלתי פוסקת על הצעד הבא שיבחר לעשות!
הייתי קם לפני הזריחה כדי להספיק להתאמן , כי יש לי אחריות של 3 נפשות על הכתפיים , כדי שאחרי שאסיים , במקום לנוח אוכל לצאת שוב ולהתאמן
מועד הגיבוש הגיע , גיבוש היחידה אשר ממיין ל 3 יחידות , מטכ"ל שלדג ו669 – מה מצפה לכם שם , לאיזה מקום עבר הגיבוש ולמה ,ומהם התכנים החדשים , הכל במאמר : גיבוש מטכל -מה מצפה לכם !
הם עלו על האוטובוס, אנחנו בדרך, גיבוש אחד ממנו יצאו ** לוחמים. "אני מול ארבע מאות וחמישים מתמודדים, יומיים של כאוס , כך הוא הגדיר לנו את זה.
כל השנים האלה שהתייצבתי איתן מול כולם, הכוח שנטש אותי באימונים, הרצון שלא הפסיק לבעור בי, הריצות בלילות הקרים, הבקרים העייפים לפני עלות נשחר והמטרה שתמיד גרמה לי לקום שוב על הרגליים."
" חזק יותר "
"דחוף חזק יותר – בשביל זה התאמנתי שלוש שנים.
"רוץ מהר יותר – בשביל כל הימים בהם רצתי עם בטן ריקה.
"תחשוב חד יותר – בשביל זה שתמיד נשארתי עומד על הרגליים.
"מפה אני יוצא מנצח או מת. אין לי דרך אחרת.
כשהגיע היום השלישי בחרו את אלה שילחמו על מקומם ביחידה.
הם חילקו אותנו לקבוצות חזקות יותר, הם חזקים יותר, מהירים יותר, חכמים יותר, אבל אני – נחוש יותר !
מי ינצח, אתה או אני ?
ציפית שתגיע, התאמנתי בשביל אנשים כמוך, אתה הסיבה שדחפתי את עצמי כל יום למקסימום ומעבר, אתה הסיבה לדם שהמשכתי לירוק.
אתה ושכמוך, אותם שנולדו מוקדם מידי כדי לקחת ממני את המקום אליו ייעדו אותי חיים שלמים.אתה ושכמוך, שהגיעו וכל העיניים עליהם משום רקורד שלא שייך לכם או המקום ממנו הגעתם, אתה ושכמוך תפלו תחת רגלי.
זה אתה או אני, ילד למשפחה מבוססת שכרגע נפל מטייס והגיע לגיבוש מטכ"ל ביתרון על כולם מול חתול רחוב שגדל והפל לאריה ממנו המגבשים נדהמו.
זה שנשאל ויותר מפעם אחת, מדוע אתה כאן, מדוע אתה לא מת או בעולם הפשע.
הלוחם שסיפר להם מאיפה הוא הגיע עוד בראיון האישי כדי להבהיר להם וללא סימני שאלה, כי אני כאן להישאר.
נלחמים כי החיים שלנו תלויים בכך, נלחמים אחד בשני עד לטיפת האנרגיה האחרונה ולצד מבטי כבוד הדדי מלווים בשנאה ואפקט התחרות, אנחנו כאן נלחמים.
אנחנו כאן שניים, אבל רק אחד מאיתנו נולד לניצחון
הוא טס בזמן שלי הייתה מטרה מול העיניים, הוא ניווט בזמן שהרגליים שלי נשאו אותי עוד צעד לכיוון המטרה, הוא עשה את הצעד הנכון בזמן שלי היה רק צעד אחד מול העיניים "
היום הרביעי הגיע, תשושים אך ערניים מתמיד, כאשר אני מוביל את העדר דרך המקום הראשון והוא נמצא שם, מחכה לרגעי בהם אפול תחת העומס, רגעים אותם השארתי לאחרים.
פושע בפוטנציאל למול א' נפיל טייס, צחוק הגורל שעמיד שני אנשים מעולמות שונים להילחם על אותה המטרה כדי לספור את הספירה לאחור.
שלושים שניות לסוף
עשרים כדי לתת את הכל ובנקודה משמעותית אחת
עשר להבין שהגרוע מכל מאחורינו
חמש שניות של לילות לבנים
ארבע שניות של תשישות ועמידה על הרגליים כנגד כל הסיכויים
שלוש שניות של כעס , עוצמה ,נחישות ובעיקר לחימה על הפסגה
שתי שניות של הנוף שרק הטובים ביותר יזכו לו
שניה אחת של …
גיבוש מטכל – סוף
לאחר מכן ישבנו לאכול כל החבר'ה והפעם לא רק מנת קרב, תוך כדי לעיסה מישהו משך אותי מהחולצה, הדבר היחיד שראיתי זה העורף והחולצה בעלת ציפור השלדג. הוא משך אותי לתוך אוהל ונעלם. המשכתי קדימה וראיתי אותו, את הפסיכולוג. ישבתי מולו והוא שאל אותי בבירור "לאן תרצה להגיע?"
"סיירת מטכ"ל"
הם דנו ביניהם והחליטו לנסות לשנות את ההחלטתי, המגבש של שלדג הודיע כי אדם כמוני יצא לקצונה בתוך היחידה, הלוחם של יחידת החילוץ וההצלחה הבטיח לי קורסים מעניין שלעולם לא חוייתי וזו בזמן שהמטכליסט משתיק את כולם ומוסר לי את ברכת הדרך.
רגע לפני היציאה מאותו אהל זה הגיע, משיכה חזקה לאחורה כאשר למולי אותו מגבש מיחידת שלדג ששאל שוב ובלהט גדול מתמיד, אתה בטוח?! וכאר מסרתי לו שוב את אותה תשובה גורפת, הוא הנהן ומסר כי היחידה הפסידה אדם שכמוני.
התשובות – סיירת מטכל
הבוקר היע ואיתו שמש ויקיצה טבעית, היה זה הבוקר היחיד בו לא התעוררנו בהקפצה. הגיע הבוקר היחיד שהתעוררנו אחרי עלות השמש. עמדתי שם צופה בכולם ומחכה. מחכה שיקראו לי. מחכה שסוף סוף אשיג את הדבר שייחלתי לו כל חיי.
"הושיבו את כולם והחלו לקרוא שמות, אבל שוב סירבתי לשבת."
"השם שלי הוא הבא בתור", כך לפחות הוא אמר לעצמו..
עוד שם ועוד שם, אבל לו עדיין לא קראו. כולם החלו להביט בו בגיחוח, אבל הוא עדיין עמד. הוא עדיין חיכה, הוא עדיין האמין.
הבא בתור: **** *****, מטכ"ל !
והוא התחיל לצעוד לכיוון אליו הוא רץ כל חייו. "אני רחוק מהם עשרים מטרים, עשרים מטרים של זיעה ודם. חמישה עשר מטרים של נחישות והתמדה, עשרה מטרים של עלבונות ובזיונות, חמישה של משקלים ומרחקים, מטר אחד של הגשמה."
"ברוכים הבאים ליחידה."
בשעה שכולם החלו בהתקפלות לאוטובוסים אחד מהם טיפס על הגבעה שתחמה את המטווח בו הוא ישן שבוע ימים ובזמן שהשמש הייתה בשיאה הוא הניף את הידיים ועם דמעות בעיניים יכולתם לשמוע סוף סוף את השאגה שסימלה את סופה של תקופה בחייו. את השאגה שסימלה מאבק ללא הפסקה. את השאגה שסימלה התחלה חדשה.
" הגעתי! "
היום, שנים אחרי הוא מגדל את הדור הבא של הלוחמים ביחידות המיוחדות כמנכ"ל אדרנלין כושר קרבי.
אז אם גם אתם תרצו שידריכו אתכם מנהיגים ואנשים ללא מעצורים, אם גם אתם מחפשים את האדם שיאמין כנגד כל הסיכויים , אם גם לכם יש המטרה שאותה אתם מייחלים להגשים , אתם מוזמנים להצטרף אלינו ולהפוך גם אתם את החלום למציאות.
